מדינת היהודים

שום בית הוצאה לא הסכים להוציא לאור את הספר שבידכם.

בסופו של דבר, ומתוך היכרות עם משפחת הרצל, ניאות בעל בית ההוצאה מקס ברייטנשטיין בווינה להדפיס את הספר במתכונת של חוברת דקה בכריכת נייר צהבהבה, ובפברואר 1896 הוצע הספר למכירה בחנויות הספרים של המו"ל בווינה ובלייפציג. בתחילה התקבל הספר "מדינת היהודים: ניסיון לפתרון מודרני של שאלת היהודים" בביקורת קשה ובקיתונות של בוז בקרב היהודים המשכילים וגם בקרב רוב המנהיגים הרבניים במרכז אירופה ובמערבה, שראו בהרצל הוזה תלוש מן המציאות. אולם תוך זמן קצר התנחל הספר בלבבות הקוראים ונפוץ בכל העולם היהודי.

בארבעה פרקים קצרים דן הרצל בבעיית האנטישמיות, שפתרונהּ הוא הקמת ריבונות יהודית חדשה; בהקמת "החברה היהודית", שתניח את התשתית להתיישבות בארץ; בהתארגנות של יהודי התפוצות להגירה ולהתיישבות בארצם היעודה; ובדרכי פעולתה של "אגודת היהודים": החוקה, הפרדת הדת מהמדינה, שאלת הלשון ועניין הדגל.

***

"כאשר גמרתי לכתוב את ספרי, נתתי את הכתב-יד לאחד מידידיי היותר טובים מכבר הימים, למען יקרא בו. ובשעה שקרא בו, התחיל פתאום לבכות. התרגשותו הייתה מובנת לי, הלא גם ידידי זה היה יהודי; הלא גם אני בכיתי לפעמים בעת כותבי את דבריי בספר. אבל לתמהוני הגדול נתן ידידי טעם אחר לדמעותיו. הוא חשב, כי יצאתי מדעתי..." (מתוך כתבי הרצל).

תיאודור (בנימין זאב) הרצל היה עיתונאי נודע, משפטן, מחזאי וכותב פיליטונים קלילים, אדם מעורה בחברה הכללית ובעל מעמד נכבד בה. פרסומו של חיבורו, העוסק בחזון כמעט נבואי, בפתרון "שאלת היהודים", עורר מייד סקרנות גוברת והולכת. בתוך חודשים ספורים היה "מדינת היהודים" למניפסט המבשר והמכונן של הציונות המדינית, ושנה וחצי לאחר פרסומו כבר התקבצו ובאו ממזרח וממערב מאות משתתפים לקונגרס הציוני הראשון בבאזל שבשווייץ (אוגוסט 1897).